הציווי שנצטווינו שכל העובר עברות מסוימות יקריב קורבן אשם ויתכפר לו - וזהו אשם ודאי, ברות שחייבים עליהן קורבן זה הן: מעילה וגזלה ושכיבה עם שפחה חרופה ושקר בשבועת פקדון.

כל המועל בשגגה, והוא שיהנה בשווה פרוטה מן ההקדש- בין הקדש בדק הבית ובין הקדש מזבח -

או הגוזל חברו שווה פרוטה ולמעלה ונשבע; או הבא על שפחה חרופה - בין בשוגג בין במזיד; או הכופר בפקדון ונשבע - בין בשוגג בין במזיד - הרי זה חייב להקריב קורבן על חטאתו, ואינו קורבן חטאת אלא קורבן אשם; וקורבן זה נקרא 'אשם ודאי'.

אמר יתעלה במעילה: "וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את-אשמו לה' איל תמים" (שם שם, טו); ואמר:

"וכחש בעמיתו בפקדון וגו' ונשבע על שקר וגו' ואת אשמו יביא לה' איל תמים" (שם שם, כא-כה).

ואמר: "ואיש כי ישכב את אשה שכבת-זרע והיא שפחה נחרפת לאיש וגו' והביא את אשמו לה' וגו'" (שם יט, כ-כא).

וכבר נתבארנו דיני מצוות אלו במסכת כריתות.