| אתְּפִלָּ֖ה לַֽחֲבַקּ֣וּק הַנָּבִ֑יא עַ֖ל שִׁגְיֹנֽוֹת: |
| |
|
על שגיונות.
יש פותרו כתרגומו ולפי משמעו בקש רחמים על עצמו שהטיח דברים כמו (לעיל א) ע"כ תפוג תורה ותעשה אדם כדגי הים קנתר אחר מדת הדין:
|
| ביְהֹוָ֗ה שָׁמַ֣עְתִּי שִׁמְעֲךָ֘ יָרֵאתִי֒ יְהֹוָ֗ה פָּֽעָלְךָ֙ בְּקֶ֚רֶב שָׁנִים֙ חַיֵּ֔יהוּ בְּקֶ֥רֶב שָׁנִ֖ים תּוֹדִ֑יעַ בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר: |
| |
|
שמעתי שמעך.
אשר מעולם שנפרעת תמיד ממכעיסיך ואת הרשע הזה אתה סובל:
|
| |
|
יראתי.
אמרתי איך נשתנית מדת הדין בעון ישראל:
|
| |
|
פעלך בקרב שנים חייהו.
פעלך הראשון שהייתה נפרע לנו מאויבינו בקרב שני הצרה שאנו שרויים בה:
|
| |
|
חייהו.
כלומר עוררהו והשיבהו:
|
| |
|
בקרב שנים.
הללו תודיעהו:
|
| |
|
ברוגז.
שתקצוף על הרשעים:
|
| |
|
רחם תזכור.
רחם כמו לרחם:
|
| |
|
תזכור.
לרחם את ישראל.
|
| גאֱל֙וֹהַּ֙ מִתֵּימָ֣ן יָב֔וֹא וְקָד֥וֹשׁ מֵֽהַר־פָּארָ֖ן סֶ֑לָה כִּסָּ֚ה שָׁמַ֙יִם֙ הוֹד֔וֹ וּתְהִלָּת֖וֹ מָֽלְאָ֥ה הָאָֽרֶץ: |
| |
|
אלוה מתימן יבוא.
עכשיו הוא מזכיר לפניו פעלו הראשון שהוא מבקש לפניו לעוררהו ופועל (ס"א פועל) חיבתן של ישראל ופורענו' דורו' הראשוני' כשבאת ליתן את התורה חזרת על עשו וישמעאל ולא קבלוה:
|
| |
|
תימן.
עשו:
|
| |
|
פארן.
ישמעאל כדאמר וישב במדבר פארן (בראשית כ״א:כ״א):
|
| |
|
כסה שמים הודו.
בסיני לישראל:
|
| דוְ֙נֹגַהּ֙ כָּא֣וֹר תִּֽהְיֶ֔ה קַרְנַ֥יִם מִיָּד֖וֹ ל֑וֹ וְשָׁ֖ם חֶבְי֥וֹן עֻזּֽוֹ (כתיב עֻזֹּֽה) : |
| |
|
ונוגה.
אותו היום:
|
| |
|
כאור תהיה.
כאור המיוחד של שבעת ימי בראשית היה וכן ת"י:
|
| |
|
קרנים.
לשון מאור כשהוא נוקב וזורח דרך הנקב נראה כמין קרנים בולטין וכן (שמות ל״ד:כ״ט) כי קרן עור פניו:
|
| |
|
מידו.
מידו של הקב"ה באו להם:
|
| |
|
ושם חביון עזו.
כתרגומו שם נגלה עזו שהיה חבוי למפרע בסתר עליון:
|
| הלְפָנָ֖יו יֵ֣לֶךְ דָּ֑בֶר וְיֵצֵ֥א רֶ֖שֶׁף לְרַגְלָֽיו: |
| |
|
לפניו ילך דבר.
מצאתי במדרש אגדה בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל טורדו למלאך המות להפליגו לדברים אחרים שלא יעמוד לקנתר ולומר אומה שעתידה לכפור בך לסוף ארבעי' יום ואתה נותן להם את התור':
|
| |
|
ויצא רשף לרגליו.
מלאכי רשף באו עמו לסיני:
|
| ועָמַ֣ד | וַיְמֹ֣דֶד אֶ֗רֶץ רָאָה֙ וַיַּתֵּ֣ר גּוֹיִ֔ם וַיִּתְפֹּֽצְצוּ֙ הַרְרֵי־עַ֔ד שַׁח֖וּ גִּבְע֣וֹת עוֹלָ֑ם הֲלִיכ֥וֹת עוֹלָ֖ם לֽוֹ: |
| |
|
עמד וימודד ארץ.
המתין לדקדק בדין דור המבול למדוד להם מדה כנגד מדה ומדד עומד כדאמר נצב ה' ועומד לדין עמים (ישעיהו ג׳:י״ג) ממתין ומדקדק בדינם:
|
| |
|
וימודד ארץ.
ברותחים קילקלו וברותחים נדונו:
|
| |
|
ראה.
בדור הפלגה שעל ידי שהיו שפה אחת באו כולם בעצה כדכתיב ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית י״א:א׳):
|
| |
|
ויתר גוים.
הקפיצם לשבעים לשון כדאמר ויתר ממקומו (איוב לו) לנתר בהם (ויקרא יא):
|
| |
|
הררי עד.
שרי העכו"ם:
|
| |
|
הליכות עולם לו.
הראה להם שכל מהלכו של עולם שלו הוא:
|
| זתַּ֣חַת אָ֔וֶן רָאִ֖יתִי אָֽהֳלֵ֣י כוּשָׁ֑ן יִרְגְּז֕וּן יְרִיע֖וֹת אֶ֥רֶץ מִדְיָֽן: |
| |
|
תחת און.
שנמצא בישראל:
|
| |
|
ראיתי אהלי כושן.
שעומדים בגלוי ומחבלים את ישראל ובהתכנע' לפניך:
|
| |
|
ירגזון יריעות וגו'.
הכל כתרגומו:
|
| חהֲבִנְהָרִים֙ חָרָ֣ה יְהֹוָ֔ה אִם־בַּנְּהָרִים֙ אַפֶּ֔ךָ אִם־בַּיָּ֖ם עֶבְרָתֶ֑ךָ כִּ֚י תִרְכַּב֙ עַל־סוּסֶ֔יךָ מַרְכְּבֹתֶ֖יךָ יְשׁוּעָֽה: |
| |
|
הבנהרים.
יש תמיהות שהן קיימות הראינו שכל אלה עשה ופירוש המקרא כתרגומו:
|
| |
|
מרכבותיך.
לנו ישועה:
|
| טעֶרְיָ֚ה תֵעוֹר֙ קַשְׁתֶּ֔ךָ שְׁבֻע֥וֹת מַטּ֖וֹת אֹ֣מֶר סֶ֑לָה נְהָר֖וֹת תְּבַקַּֽע־אָֽרֶץ: |
| |
|
עריה תעור קשתך.
נגלה נגלית גבורתך:
|
| |
|
שבועות מטות.
שבועות שנשבעת לשבטים:
|
| |
|
אומר סלה.
מאמר המקוים לעולם, אומר נקוד פתח (ר"ל סגול) וטעמו למעלה שהוא שם דבר:
|
| |
|
נהרות תבקע ארץ.
כתרגומו:
|
| ירָא֚וּךָ יָחִ֙ילוּ֙ הָרִ֔ים זֶ֥רֶם מַ֖יִם עָבָ֑ר נָתַ֚ן תְּהוֹם֙ קוֹל֔וֹ ר֖וֹם יָדֵ֥יהוּ נָשָֽׂא: |
| |
|
ראוך יחילו הרים.
הרי נחלי ארנון שנדבקו זה עם זה:
|
| |
|
זרם מים עבר.
בעברם בירדן תמו נכרתו המים ועבר קילוח שטף המים לשפולו של נהר והבאים מלמעלה קמו עמדו:
|
| |
|
נתן תהום קולו.
שבחוהו יושבי הארץ:
|
| |
|
רום ידיהו נשא.
צבא השמי' הודו לו:
|
| יאשֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה לְא֚וֹר חִצֶּ֙יךָ֙ יְהַלֵּ֔כוּ לְנֹ֖גַהּ בְּרַ֥ק חֲנִיתֶֽךָ: |
| |
|
עמד זבולה.
במדוריהון כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה ופירשוה על מלחמת גבעון כתרגומו:
|
| |
|
לאור חציך יהלכו.
ישראל:
|
| יבבְּזַ֖עַם תִּצְעַד־אָ֑רֶץ בְּאַ֖ף תָּד֥וּשׁ גּוֹיִֽם: |
| |
|
בזעם תצעד ארץ.
לגרש שבע' עכו"ם:
|
| יגיָצָ֙אתָ֙ לְיֵ֣שַׁע עַמֶּ֔ךָ לְיֵ֖שַׁע אֶת־מְשִׁיחֶ֑ךָ מָחַ֚צְתָּ רֹאשׁ֙ מִבֵּ֣ית רָשָׁ֔ע עָר֛וֹת יְס֥וֹד עַד־צַוָּ֖אר סֶֽלָה: |
| |
|
לישע את משיחך.
שאול ודוד:
|
| |
|
ערות יסוד.
חומות עכו"ם:
|
| |
|
עד צואר.
הוא גובה החומות והמגדלים:
|
| ידנָקַ֚בְתָּ בְמַטָּיו֙ רֹ֣אשׁ פְּרָזָ֔יו (כתיב פְּרָזָ֔ו) יִסְעֲר֖וּ לַֽהֲפִיצֵ֑נִי עֲלִ֣יצֻתָ֔ם כְּמוֹ־לֶֽאֱכֹ֥ל עָנִ֖י בַּמִּסְתָּֽר: |
| |
|
נקבת במטיו ראש.
סנחריב וסיעתו שהיו סוערים ברוח סערה להפיצני והוא הי' מטה שהיית רודה בו את העכו"ם וכשבא וסער להפיצני נקבת ראשי גייסותיו במטיו שהי' בא לרדות בהם:
|
| |
|
ראש פרזיו.
ראשי עריו וטירותיו כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב׳:ח׳) ערי הפרזי (דברים ג):
|
| |
|
עליצותם.
היו כשהיו יכולים:
|
| |
|
לאכול עני במסתר.
ישראל הקרואים עם עני:
|
| טודָּרַ֥כְתָּ בַיָּ֖ם סוּסֶ֑יךָ חֹ֖מֶר מַ֥יִם רַבִּֽים: |
| |
|
דרכת בים.
בחיילותיו הכבדים כחול הים:
|
| |
|
חומר.
ת"י בדגור ל' חמרים חמרים (שמות ח):
|
| טזשָׁמַ֣עְתִּי | וַתִּרְגַּ֣ז בִּטְנִ֗י לְקוֹל֙ צָֽלְל֣וּ שְׂפָתַ֔י יָב֥וֹא רָקָ֛ב בַּֽעֲצָמַ֖י וְתַחְתַּ֣י אֶרְגָּ֑ז אֲשֶׁ֚ר אָנ֙וּחַ֙ לְי֣וֹם צָרָ֔ה לַֽעֲל֖וֹת לְעַ֥ם יְגוּדֶֽנּוּ: |
| |
|
שמעתי ותרגז בטני.
ת"י אמרת בבל שמעית וזעו מלכיא מן קדם דינא די אתדנו מצראי:
|
| |
|
לקול צללו שפתי.
לקול השמועה אחזני רעד עד ששפתי נוקשות זו לזו וקולו נשמע:
|
| |
|
צללו.
לשון מצילות הסוס (זכרי' יד) טינטי"ר בלע"ז:
|
| |
|
ותחתי ארגז.
במקומי אני מזדעזעת:
|
| |
|
אשר אנוח ליום צרה.
אשר מנוחתי זאת מוכנת ליום צרה:
|
| |
|
לעלות לעם יגודנו.
ליום אשר אמר להעלות מתוכו את העם אשר הוא יגודנו עקב לשוב בגדודיו לארצו:
|
| יזכִּֽי־תְאֵנָ֣ה לֹֽא־תִפְרָ֗ח וְאֵ֚ין יְבוּל֙ בַּגְּפָנִ֔ים כִּחֵשׁ֙ מַֽעֲשֵׂה־זַ֔יִת וּשְׁדֵמ֖וֹת לֹא־עָ֣שָׂה אֹ֑כֶל גָּזַ֚ר מִמִּכְלָה֙ צֹ֔אן וְאֵ֥ין בָּקָ֖ר בָּֽרְפָתִֽים: |
| |
|
כי תאנה לא תפרח.
כתרגומו ויש לפתרו כמשמעו שוב אין הצלחה לכל מעשה בבל מעתה:
|
| |
|
ושדמות.
שדה לבן:
|
| |
|
ממכלה.
דיר הצאן:
|
| יחוַֽאֲנִ֖י בַּֽיהֹוָ֣ה אֶֽעֱל֑וֹזָה אָגִ֖ילָה בֵּֽאלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי: |
| |
|
ואני.
כנסת ישראל, בה' אעלוזה:
|
| יטיֱהֹוִ֚ה אֲדֹנָי֙ חֵילִ֔י וַיָּ֚שֶׂם רַגְלַי֙ כָּֽאַיָּל֔וֹת וְעַ֥ל בָּֽמוֹתַ֖י יַדְרִכֵ֑נִי לַֽמְנַצֵּ֖ח בִּנְגִינוֹתָֽי: |
| |
|
למנצח בנגינותי.
לבן לוי המנצח בשיר ב"ה אנעי' לו בנגינותי והלוי יתן קול כנגדו בכלי השיר:
|
| |
|
למנצח.
כמה דאת אמר (עזר' ג) ויעמדו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת וגומר:
|
| |
|
בנגינותי.
הוא לשון נעימות קול להרים ולהשפיל אורגנידור"ש בלע"ז:
|
