Yechezkel (Ezekiel) פרק לח

יחוְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּי֨וֹם בּ֥וֹא גוֹג֙ עַל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה תַּֽעֲלֶ֥ה חֲמָתִ֖י בְּאַפִּֽי:
יטוּבְקִנְאָתִ֥י בְאֵֽשׁ־עֶבְרָתִ֖י דִּבַּ֑רְתִּי אִם־לֹ֣א | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:
    רעש גדול.  על ידי קולות ורעמים כמו שהוא אומר:
כוְרָֽעֲשׁ֣וּ מִפָּנַ֡י דְּגֵ֣י הַיָּם֩ וְע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וְחַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה וְכָל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ הָֽרֹמֵ֣שׂ עַל־הָֽאֲדָמָ֔ה וְכֹל֙ הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וְנֶֽהֱרְס֣וּ הֶֽהָרִ֗ים וְנָֽפְלוּ֙ הַמַּדְרֵג֔וֹת וְכָל־חוֹמָ֖ה לָאָ֥רֶץ תִּפּֽוֹל:
    ונפלו המדרגו'.  אני שמעתי שהם סלעי' הזקופי' ותלויים ונראים כנופלים ואני אומר הם תלי מגדלי' שחופרים סביב וזורקים העפר באמצע להגביה התל ועשוי מדרגות מדרגות אשקלונ"ש בלע"ז כדי שיעמוד העפר ולאחר שנכבש יפה נוטלים המלבנים מעמידי המדרגה:
כאוְקָרָ֨אתִי עָלָ֚יו לְכָל־הָרַי֙ חֶ֔רֶב נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה חֶ֥רֶב אִ֖ישׁ בְּאָחִ֥יו תִּֽהְיֶֽה:
    וקראתי עליו לכל הרי חרב.  לבא חרב בהם עליו, וקראתי וזימנתי ומה היא החרב שאקרא עליו חרבם של עצמם חרב איש באחיו:
כבוְנִשְׁפַּטְתִּ֥י אִתּ֖וֹ בְּדֶ֣בֶר וּבְדָ֑ם וְגֶ֣שֶׁם שׁוֹטֵף֩ וְאַבְנֵ֨י אֶלְגָּבִ֜ישׁ אֵ֣שׁ וְגָפְרִ֗ית אַמְטִ֚יר עָלָיו֙ וְעַל־אֲגַפָּ֔יו וְעַל־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ:
    ואבני אלגביש.  אבני ברד המאירות כאבנים טובות ששמם גביש כענין שנא' (איוב כ"ח) ראמות וגביש ורבותינו אמרו אל גב איש אבני ברד שהתחילו לירד על מצרים ועמדו באויר על גב האיש משה שהתפלל שלא ירדו כענין שנא' (שמות ה) לא נתך ארצה לא הגיע לארץ:
כגוְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:

Yechezkel (Ezekiel) פרק לט

אוְאַתָּ֚ה בֶן־אָדָם֙ הִנָּבֵ֣א עַל־גּ֔וֹג וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הִנְנִ֚י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל:
בוְשֹֽׁבַבְתִּ֙יךָ֙ וְשִׁשֵּׁאתִ֔יךָ וְהַֽעֲלִיתִ֖יךָ מִיַּרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן וַֽהֲבִֽאוֹתִ֖ךָ עַל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
    וששאתיך.  כמו והשאתיך על עמי כמו תהלי' פ"ט לא ישיא אויב בו:
גוְהִכֵּיתִ֥י קַשְׁתְּךָ֖ מִיַּ֣ד שְׂמֹאולֶ֑ךָ וְחִצֶּ֕יךָ מִיַּ֥ד יְמִֽינְךָ֖ אַפִּֽיל:
דעַל־הָרֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל תִּפּ֗וֹל אַתָּה֙ וְכָל־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ לְעֵ֨יט צִפּ֧וֹר כָּל־כָּנָ֛ף וְחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה:
העַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה תִּפּ֑וֹל כִּי אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
ווְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּמָג֔וֹג וּבְיֹֽשְׁבֵ֥י הָֽאִיִּ֖ים לָבֶ֑טַח וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
זוְאֶת־שֵׁ֨ם קָדְשִׁ֜י אוֹדִ֗יעַ בְּתוֹךְ֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹֽא־אַחֵ֥ל אֶת־שֵֽׁם־קָדְשִׁ֖י ע֑וֹד וְיָֽדְע֚וּ הַגּוֹיִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה קָד֖וֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל:
    ולא אחל את שם קדשי.  שפלותם של ישראל חלול שמו הוא באמור להם (לעיל ל) עם ה' אלה ולא יכול להצילם:
חהִנֵּ֚ה בָאָה֙ וְנִהְיָ֔תָה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה ה֥וּא הַיּ֖וֹם אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתִּי:
טוְיָֽצְא֞וּ יֹֽשְׁבֵ֣י | עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִֽעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ בְּנֶ֨שֶׁק וּמָגֵ֚ן וְצִנָּה֙ בְּקֶ֣שֶׁת וּבְחִצִּ֔ים וּבְמַקֵּ֥ל יָ֖ד וּבְרֹ֑מַח וּבִֽעֲר֥וּ בָהֶ֛ם אֵ֖שׁ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:
    והשיקו.  כמו תנור שהשיקוהו בלשון משנה:
    בנשק.  אנא"ר מורא"ש בלע"ז:
יוְלֹֽא־יִשְׂא֨וּ עֵצִ֜ים מִן־הַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֚א יַחְטְבוּ֙ מִן־הַיְּעָרִ֔ים כִּ֥י בַנֶּ֖שֶׁק יְבַֽעֲרוּ־אֵ֑שׁ וְשָֽׁלְל֣וּ אֶת־שֹֽׁלְלֵיהֶ֗ם וּבָֽזְזוּ֙ אֶת־בֹּ֣זְזֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
יאוְהָיָ֣ה בַיּ֣וֹם הַה֡וּא אֶתֵּ֣ן לְגוֹג֩ | מְקֽוֹם־שָׁ֨ם קֶ֜בֶר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל גֵּ֚י הָעֹֽבְרִים֙ קִדְמַ֣ת הַיָּ֔ם וְחֹסֶ֥מֶת הִ֖יא אֶת־הָעֹֽבְרִ֑ים וְקָ֣בְרוּ שָׁ֗ם אֶת־גּוֹג֙ וְאֶת־כָּל־הֲמוֹנ֔וֹ (כתיב הֲמוֹנֹ֔ה) וְקָ֣רְא֔וּ גֵּ֖יא הֲמ֥וֹן גּֽוֹג:
    אתן לגוג מקום שם קבר.  מקום שיהא שם קבר להם לפי שהוא מזרעו של יפת שכסה את ערות אביו לפיכך זכה לקבורה:
    גי העוברים.  גי שהם עוברים את ים כנרת להביא משם פירות גינוסר תמיד:
    קדמת הים.  ת"י במדנח ים גינוסר:
    וחוסמת היא את העוברים.  וסוגרת היא את העוברים כמו לא תחסום (דברים כה) שרוב פגרים שיפלו שם יחדלו את העוברים מעבור לפיכך יעברו עליהם ויקברו אותם ומנחם פתרו בספרו יחסמו את אפם מלהריח ריח הפגרי':
יבוּקְבָרוּם֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְמַ֖עַן טַהֵ֣ר אֶת־הָאָ֑רֶץ שִׁבְעָ֖ה חֳדָשִֽׁים:
יגוְקָֽבְרוּ֙ כָּל־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה לָהֶ֖ם לְשֵׁ֑ם יוֹם הִכָּ֣בְדִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
    וקברו כל עם הארץ.  שמתו שם:
    והיה להם לשם.  כל העכו"ם יספרו את שמם לשבח ולחסד אין לך כאומה זו רחמנים יש לך אדם שקובר את אויבו שעמד עליו להורגו:
ידוְאַנְשֵׁ֨י תָמִ֚יד יַבְדִּ֙ילוּ֙ עֹֽבְרִ֣ים בָּאָ֔רֶץ מְקַבְּרִ֣ים אֶת־הָעֹֽבְרִ֗ים אֶת־הַנּֽוֹתָרִ֛ים עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ לְטַֽהֲרָ֑הּ מִקְצֵ֥ה שִׁבְעָה־חֳדָשִׁ֖ים יַחְקֹֽרוּ:
    ואנשי תמיד.  אנשים המותמדים לכך יבדילו ישראל כדי לעבור בארץ ללקט את המפוזרים:
    מקברים את העוברים.  מקברים עם העוברים את הפגרים החוסמין ומעכבין את המעבר שהעוברין את הים מקברים אותם להנאתם:
    את העוברים. עם העוברים כך שמעתי וכן ת"י:
    את הנותרים על פני הארץ.  רחוק מן המעבר שאין העוברי' את הים מתעסקים בהם לקוברם יקברום אלה המותמדי' ומובדלים לכך:
    מקצה שבעה חדשים.  יכלו מרבית הפגרים הנראים לעינם להקבר ומאז והלאה יחקורו בארץ במקום המסתרים בחוחים ובין הקוצי' ויקברו מה שימצאו:
טווְעָֽבְר֚וּ הָעֹֽבְרִים֙ בָּאָ֔רֶץ וְרָאָה֙ עֶ֣צֶם אָדָ֔ם וּבָנָ֥ה אֶצְל֖וֹ צִיּ֑וּן עַ֣ד קָֽבְר֚וּ אֹתוֹ֙ הַֽמְקַבְּרִ֔ים אֶל־גֵּ֖יא הֲמ֥וֹן גּֽוֹג:
    ועברו העוברים בארץ.  הולכי דרכים שיראו עצם אדם:
    ובנה אצלו ציון.  סימן שיש כאן עצם של מת כדי שיפרשו ממנו הולכי דרכים ועושי טהרות עד בא אנשי התמיד המובדלים לחקור וקברו אותן:
טזוְגַ֥ם שֶׁם־עִ֛יר הֲמוֹנָ֖ה וְטִֽהֲר֥וּ הָאָֽרֶץ:
    וגם שם עיר המונה.  וגם העיר ששמה עיר הומיה מרוב אדם היא עיר הגדולה גם היא חיל יושביה שם יקברו:
    וטהרו.  את ישראל בארץ את טהרותיהם ותרומותיהם:
    המונה.  לא מפיק ה"א לפי שה"א אחרונה משמשת שם דבר המונה כמו הומיה: