ב"ה

Rambam - 1 Chapter a Day

אבל - פרק ה

רמב"ם הלכות אבל - הקדמה

הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצות, אחת מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) להתאבל על הקרובים ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים, ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין, ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה שהן מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצות עשה.
(ב) שלא יטמא כהן גדול לקרובים.
(ג) שלא יכנס עם המת באהל.
(ד) שלא יטמא כהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

אאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בָּהֶן בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן מִן הַתּוֹרָה, וּבִשְׁאָר שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל מִדִּבְרֵיהֶם: אָסוּר לְסַפֵּר, וּלְכַבֵּס, וְלִרְחֹץ, וְלָסוּךְ, וּלְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, וְלִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל, וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, וְלִקְרוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְלִזְקֹף אֶת הַמִּטָּה, וְלִפְרֹעַ אֶת רֹאשׁוֹ, וְלִשְׁאֹל שָׁלוֹם. הַכֹּל אַחַד עָשָׂר דָּבָר.
בוּמִנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּתִּסְפֹּרֶת? שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר בְּנֵי אַהֲרוֹן "רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ" (ויקרא י, ו) - מִכְּלָל שֶׁכָּל הַמִּתְאַבֵּל אָסוּר לְסַפֵּר שְׂעָרוֹ, אֶלָא מְגַדֵּל פֶּרַע. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁוֹ, כָּךְ אָסוּר לְגַלֵּחַ שְׂעַר זְקָנוֹ, וְכָל שֵׂעָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. אֶחָד הַמְּגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ.
הָיָה מְגַלֵּחַ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָבִיו - מַשְׁלִים תִּגְלַחַת רֹאשׁוֹ, אֶחָד הַמְּגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ.
וְכֵן אָסוּר לְגַלֵּחַ שָׂפָה, וְלִטֹּל צִפָּרְנָיו בִּכְלִי; אֲבָל בְּשִׁנָּיו אוֹ שֶׁנָּטַל צִפֹּרֶן בְּצִפֹּרֶן, מֻתָּר.
גוּמִנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר לְכַבֵּס בְּגָדָיו וְלִרְחֹץ גּוּפוֹ וְלָסוּךְ? שֶׁנֶּאֱמַר "הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן" (שמואל ב יד, ב).
וּרְחִיצָה בִּכְלַל סִיכָה - שֶׁהָרְחִיצָה קוֹדֶמֶת לַסִּיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ" (רות ג, ג).
וּכְשֵׁם שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּכִבּוּס בְּגָדִים, כָּךְ אָסוּר לִלְבֹּשׁ כֵּלִים לְבָנִים חֲדָשִׁים וּמְגֹהָצִין.
דאָסוּר לָסוּךְ מִקְצַת גּוּפוֹ, כְּכָל גּוּפוֹ. וְאִם לְהַעְבִיר אֶת הַזֻּהְמָה, מֻתָּר. וְכֵן אָסוּר בִּרְחִיצַת מִקְצַת גּוּפוֹ בְּחַמִּין; אֲבָל בְּצוֹנֵן - רוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲבָל לֹא כָּל גּוּפוֹ.
המִנַיִן לָאָבֵל שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה? שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ" (שמואל ב יב, כד). מִכְּלָל שֶׁהָיָה אָסוּר מִקֹּדֶם.
וְכֵן לֹא יִשָּׂא הָאָבֵל אִשָּׁה, וְלֹא תִנָּשֵׂא הָאִשָּׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטָּתָן. וּמֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִם אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
ומִנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל "וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ" (יחזקאל כד, יז), מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם אֲסוּרִין. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ - נוֹעֵל וְהוֹלֵךְ; וּכְשֶׁיִּכָּנֵס בַּמְּדִינָה - חוֹלֵץ מִנְעָלָיו.
זרֶמֶז לְאָבֵל שֶׁאָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל" (עמוס ח, י) - מַה חָג אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אַף אָבֵל אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.
וּכְשֵׁם שֶׁהוּא אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, כָּךְ הוּא אָסוּר לִשָּׂא וְלִתֵּן בִּסְחוֹרָה, וְלֵילֵךְ מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּסְחוֹרָה.
חכָּל שְׁלוֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אַפִלּוּ הָיָה עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. מִכָּאן וְאֵילָּךְ, אִם הָיָה עָנִי - עוֹשֶׂה בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהָאִשָּׁה טוֹוָה בַּפֶּלֶךְ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ.
טשְׁנֵי אַחִים אוֹ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁהָיוּ בְּחָנוּת אַחַת, וְאֵרַע אֵבֶל לְאֶחָד מֵהֶן - נוֹעֲלִין אֶת הֶחָנוּת כָּל שִׁבְעָה.
יאַפִלּוּ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִין לַעֲשׂוֹתָן בְּחֻלּוֹ שֶׁל מּוֹעֵד, אָסוּר לָאָבֵל לַעֲשׂוֹתָן בְּיָדוֹ בִּימֵי אֶבְלוֹ; אֲבָל אֲחֵרִים עוֹשִׂים לוֹ.
כֵּיצַד? הָיוּ זֵיתָיו לַהֲפֹּךְ, וְכַדָּיו לָגוּף, וּפִשְׁתָּנוֹ לַעֲלוֹת מִן הַמִּשְׁרָה, וְצַמְרוֹ מִן הַיּוֹרָה - שׂוֹכֵר אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתָן לוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ. וּמְרַבְּצִין לוֹ שָׂדֵהוּ מִשֶּׁתַּגִּיעַ עוֹנַת הַמַּיִם.
יאהָאֲרִיסִין וְהַחֲכִירִין שֶׁלּוֹ וְהַקַּבְּלָנִין - הֲרֵי אֵלּוּ יַעֲשׂוּ כְּדַרְכָּן.
אֲבָל הַחַמָּרִין וְהַגַּמָּלִין בַּבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹ, וְהַסַּפָּנִין בַּסְּפִינָה שֶׁלּוֹ - הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יַעֲשׂוּ.
וְאִם הָיוּ מֻחְכָּרִין אוֹ מֻשְׂכָּרִין מִקֹּדֶם לִזְמַן קָצוּב - הֲרֵי אֵלּוּ יַעֲשׂוּ.
יבשְׂכִיר יוֹם, אַפִלּוּ בְּעִיר אַחֶרֶת - לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ.
יגהָאָבֵל שֶׁהָיְתָה מְלֶאכֶת אֲחֵרִים בְּיָדוֹ, בֵּין בְּקַבְּלָנוּת בֵּין שֶׁאֵינָהּ בְּקַבְּלָנוּת - לֹא יַעֲשֶׂה.
הָיְתָה מְלַאכְתּוֹ בְּיַד אֲחֵרִים: בְּבֵיתוֹ - לֹא יַעֲשׂוּ, בְּבֵית אֲחֵרִים - עוֹשִׂין.
ידהָיָה לוֹ דִּין עִם אָדָם, אֵינוֹ תּוֹבֵעַ אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הָאֲבֵלוּת. וְאִם הָיָה דָּבָר אָבֵד - עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. כְּזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.
טומִנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לִיחֶזְקֵאל "הֵאָנֵק דֹּם" (יחזקאל כד, יז).
טזאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה וּבַמִּדְרָשׁ וּבַהֲלָכוֹת. וְאִם הָיוּ רַבִּים צְרִיכִין לוֹ – מֻתָּר. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעֲמִיד תֻּרְגְּמָן.
אֶלָא יִלְחֹשׁ לְאַחֵר בְּצִדּוֹ, וְזֶה שֶׁבְּצִדּוֹ אוֹמֵר לַתֻּרְגְּמָן, וְהַתֻּרְגְּמָן מַשְׁמִיעַ לָרַבִּים.
יזוּמִנַיִן שֶׁאֵין הָאָבֵל יוֹשֵׁב עַל הַמִּטָּה? שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה" (שמואל ב יג, לא).
יחוְחַיָּב לִכְפּוֹת אֶת הַמִּטָּה כָּל שִׁבְעָה. וְלֹא מִטָּתוֹ בִּלְבַד הוּא כּוֹפֶה, אֶלָא כָּל הַמִטּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ הוּא כּוֹפֶה. אַפִלּוּ עֶשֶׂר מִטּוֹת בַּעֲשָׂרָה בָּתִּים וּבְעֶשֶׂר עֲיָרוֹת - חַיָּב לִכְפּוֹת אֶת כֻּלָּן.
וְאַפִלּוּ חֲמִשָּׁה אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן - כֻּלָּן כּוֹפִין אֶת כָּל מִטּוֹתֵיהֶן.
הַמִּטָּה הַמְּיֻחֶדֶת לְכֵלִים אוֹ לְמָעוֹת, אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתָהּ. דַּרְגָּשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ, אֶלָא מַתִּיר אֶת קַרְבִּיטָיו וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו.
מִטָּה שֶׁנַּקְלִיטֶיהָ יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְהָפְכָהּ - זוֹקְפָהּ וְדַיּוֹ.
הָפַךְ כָּל מִטּוֹתָיו, וְהָיָה הוּא יָשֵׁן עַל גַּבֵּי מִטּוֹת אֲחֵרִים, אוֹ עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, אוֹ עַל גַּבֵּי אָרוֹן, אוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֶלָא יִישַׁן עַל גַּבֵּי מִטָּה הַכְּפוּיָה.
יטמִנַיִן לָאָבֵל שֶׁאָסוּר בִּפְרִיעַת הָרֹאשׁ? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לִיחֶזְקֵאל "לֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם" (יחזקאל כד, יז), מִכְּלָל שֶׁשְּׁאָר הָאֲבֵלִים חַיָּבִין בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ.
וְהַסּוּדָר שֶׁמְּכַסֶּה בּוֹ רֹאשׁוֹ עוֹטֶה מִּקְצָתוֹ מְעַט עַל פִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" (ויקרא יג, מה) - וְאֻנְקֳלוֹס תִּרְגֵּם: כַּאֲבִילָא יִתְעַטָּף.
כוּמִנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר "הֵאָנֵק דֹּם" (יחזקאל כד, יז).
כָּל שְׁלוֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם - אֵינוֹ מַחֲזִיר לוֹ אֶלָא מוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא אָבֵל. וּמִשְּׁלוֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה, מִי שֶׁשָּׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ - מַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם. וּמִשִּׁבְעָה וְעַד שְׁלוֹשִׁים - שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אֲחֵרִים, אֲבָל אֲחֵרִים אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ עַד לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם.
וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ - אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ עַד לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
אִם בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם נֶאֱסָר הָאָבֵל, קַל וְחֹמֶר שֶׁהוּא אָסוּר לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים וְלִשְׂחֹק, שֶׁנֶּאֱמַר "דֹּם" (יחזקאל כד, יז).
וְלֹא יֶאֱחֹז תִּינוֹק בְּחֵיקוֹ, שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי שְׂחוֹק. וְלֹא יִכָּנֵס לִמְקוֹם שִׂמְחָה, כְּגוֹן בָּתֵּי הַמִּשְׁתָּאוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
טקסט מנוקד באדיבות תורת אמת ברישיון CC 2.5.
Questa pagina contiene testi sacri, per favore trattala con rispetto.
La parashà
Parshah Vaerà
Questa pagina in altre lingue