D'altro canto, se si tratta di un [precetto] che può essere adempiuto da altri, l'individuo non deve interrompere lo studio della Torà, benchè la Torà non sia, dopo tutto, null'altro che la spiegazione dei precetti positivi. La ragione è che [la Torà] rappresenta, per così dire, il HaBaD del benedetto En Sof, sicchè, quando un uomo è impegnato nel suo studio, la luce del benedetto En Sof, che egli attira su di sé, è di un grado e di un'intensità infinitamente superiori dell'illuminazione e dell'influenza che si ottiene coll'adempiere ai precetti, i quali sono "gli organi del Re". Questo è ciò che Rav Sheshet [intendeva] quando disse: “Giosci anima mia!
Per te ho studiato la Scrittura, per te ho studiato la Mishnà"1 , come è spiegato altrove diffusamente.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: "לֹא הַמִּדְרָשׁ עִיקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה",
וְ"הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם" כְּתִיב, וּמְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְקִיּוּם מִצְוָה מַעֲשִׂיית כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים,
מִשּׁוּם, "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ וִירִידָתוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה,
לִהְיוֹת לוֹ יִתְבָּרֵךְ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים דַּוְקָא, לְאַהֲפָכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא,
"וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ" הַגַּשְׁמִית דַּיְיקָא, "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו", כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים – אֵין מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה, אַף שֶׁכָּל הַתּוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא פֵּירוּשׁ הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת,
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּבְעָסְקוֹ בָּהּ – מַמְשִׁיךְ עָלָיו אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְהֶאָרָה גְדוֹלָה לְאֵין קֵץ מֵהֶאָרָה וְהַמְשָׁכָה עַל יְדֵי פִּקּוּדִין, שֶׁהֵן אֵבָרִין דְּמַלְכָּא.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: "חֲדָאִי נַפְשָׁאִי, לָךְ קָרָאִי לָךְ תָּנָאִי",
כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
