Yirmiyahu (Jeremiah) פרק טז

יטיְהֹוָ֞ה עֻזִּ֧י וּמָֽעֻזִּ֛י וּמְנוּסִ֖י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֚ם יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי־אָ֔רֶץ וְיֹאמְר֗וּ אַךְ־שֶׁ֙קֶר֙ נָֽחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ הֶ֖בֶל וְאֵֽין־בָּ֥ם מוֹעִֽיל:
    ה' עוזי ומעוזי ומנוסי.  אנטיפויימאנ"ט בלעז ומנחם חברו ל' פלא כמו נתת ליראיך נס להתנוסס (תהילים ס׳:ו׳) וכן ה' נסי (שמות ז) ודונש פתר אותו ל' מנוס ממש:
    אליך גוים יבאו.  סוף האומות לשוב אליך ולעבדך שכם אחד ועמך איך עשו להם אלהים והמה לא אלהים:
    מאפסי.  כמו מקצה:
    נחלו.  ל' נחלה:
    מועיל.  ל' תועלת:
כהֲיַֽעֲשֶׂה־לּ֥וֹ אָדָ֖ם אֱלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה לֹ֥א אֱלֹהִֽים:
כאלָכֵן֙ הִנְנִ֣י מֽוֹדִיעָ֔ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אֽוֹדִיעֵ֥ם אֶת־יָדִ֖י וְאֶת־גְּבֽוּרָתִ֑י וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־שְׁמִ֥י יְהֹוָֽה:
    כי שמי ה'.  כמשמעו מושל ושליט לקיים גזרתי:

Yirmiyahu (Jeremiah) פרק יז

אחַטַּ֣את יְהוּדָ֗ה כְּתוּבָ֛ה בְּעֵ֥ט בַּרְזֶ֖ל בְּצִפֹּ֣רֶן שָׁמִ֑יר חֲרוּשָׁה֙ עַל־ל֣וּחַ לִבָּ֔ם וּלְקַרְנ֖וֹת מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶֽם:
    בעט ברזל.  משל הוא כלומר חקוקה בשיקוע ואין נוחה למחוק, ומדרש אגדה בעט ברזל בצפורן שמיר על ידי ירמיה שנקרא עמוד ברזל ועל ידי יחזקאל שנאמר לו כשמיר חזק מצור נתתי מצחך:
    חרושה.  חקוקה כזה שהוא חורש בעומק:
    על לוח לבם.  שאינם שוכחין עכו"ם שלהם:
בכִּזְכֹּ֚ר בְּנֵיהֶם֙ מִזְבְּחוֹתָ֔ם וַֽאֲשֵֽׁרֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן עַ֖ל גְּבָע֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת:
    כזכור בניהם מזבחותם.  כזכירת בניהם כן היתה להם זכירת מזבחותם כאדם שיש לו געגועין על בנו:
    ואשריהם.  אשר על עץ רענן:
    על עץ.  כמו אצל וכת"י תחות כל אילן עבוף:
גהֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה חֵֽילְךָ֥ כָל־אֽוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן בָּֽמֹתֶ֕יךָ בְּחַטָּ֖את בְּכָל־גְּבוּלֶֽיךָ:
    הררי בשדה.  ירושלים היושבת בהר המישור כל סביב העיר מישור שדה ול' הררי כמו ערבי (ישעיה יג) על שם שיושב בערבה מונטיינד"ש בלעז יושבי ההר (ס"א יושבת ההר):
    חילך.  כמו ממונך:
    במותיך בחטאת.  במותך עשויות בחטא לשם עכו"ם בכל גבוליך:
דוְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּֽחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַֽעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ כִּי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד:
    ושמטתה.  על כרחך תשמט ארצך את אשר לא שבתה בשבתותיכם שאמרתי לכם ושבתה הארץ (ויקרא כ״ה:ב׳):
    ובך.  אנקם מחמת נחלתך אשר נתתי לך שלא עשית רצוני להשמיטה, ד"א ובך מנחלתך ובך אנקם מנחלתך שאגלה אותך ממנה:
    כי אש קדחתם באפי.  יקדתם בנחירי:
הכֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אָר֚וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־יְהֹוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ:
    אשר יבטח באדם.  בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל:
    זרועו.  כמו עזרו וכן תרגם יונתן רוחצניה:
    ומן ה' יסור לבו.  שהבטיחו וצויתי את ברכתי לכם (שם) כך שמעתי:
ווְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּֽעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּי־יָב֣וֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֚ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב:
    כערער.  כעץ יחידי ל' ערירי (בראשית טו) ויש אומר דגאשטי"ה בלעז ומנחם פי' שם עץ מעצי היער וערער שמו וכן פי' כערער במדבר עץ אחד מעצי היער:
    בערבה.  לשון מישור:
    חררים.  יובש כמו חרה מני חורב (איוב ל׳:ל׳):
    ארץ מליחה.  ארץ שהיא מליחה ולא תהא מיושבת:
זבָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיהֹוָ֑ה וְהָיָ֥ה יְהֹוָ֖ה מִבְטַחֽוֹ:
חוְהָיָ֞ה כְּעֵ֣ץ | שָׁת֣וּל עַל־מַ֗יִם וְעַל־יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שָֽׁרָשָׁ֔יו וְלֹ֚א יִרְאֶה֙ (כתיב יִרְאֶ֙) כִּֽי־יָבֹ֣א חֹ֔ם וְהָיָ֥ה עָלֵ֖הוּ רַֽעֲנָ֑ן וּבִשְׁנַ֚ת בַּצֹּ֙רֶת֙ לֹ֣א יִדְאָ֔ג וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ מֵֽעֲשׂ֥וֹת פֶּֽרִי:
    ולא יראה.  העץ כי יבא חום:
    בצורת.  ל' רעב פאמצ"א בלעז, ל"א בצורת ל' מבצר וכן חברו מנחם:
    לא ידאג.  לא יפחד:
טעָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ:
    עקוב הלב.  מלא תואנה ועקובה מכל רעה:
    ואנוש.  לשון חולי וחליו הוא זה:
    מי ידענו.  הוא סבור מי ידענו אני ה' חוקרו:
יאֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֚ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו (כתיב כִּדְרָכָ֔ו) כִּפְרִ֖י מַֽעֲלָלָֽיו:
יאקֹרֵ֚א דָגָר֙ וְלֹ֣א יָלָ֔ד עֹ֥שֶׂה עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט בַּֽחֲצִ֚י יָמָיו֙ (כתיב יָמָו֙) יַעַזְבֶ֔נּוּ וּבְאַֽחֲרִית֖וֹ יִֽהְיֶ֥ה נָבָֽל:
    קורא דגר.  קוק"ו גלונצנ"ט בלעז:
    ולא ילד.  הקורא הזה מושך אחריו אפרוחים שלא ילד דגר. ציפצוף שמצפצף העוף בקולו למשוך אפרוחין אחריו ואלו שהקורא דגר לא ילכו אחריו משיגדלו שאינם מינו כך עושה עושר ולא במשפט:
    יהיה נבל.  מתקרי רשיעא:
יבכִּסֵּ֣א כָב֔וֹד מָר֖וֹם מֵֽרִאשׁ֑וֹן מְק֖וֹם מִקְדָּשֵֽׁנוּ:
    כסא כבוד וגו'.  לפי שבא לומר כל עוזביך יבושו מתחיל בקילוסו של מקום ומדבר לפניו אתה שכסא כבוד ומרום מראשית בריאת עולם ומכוון כנגד מקדשנו:
יגמִקְוֵ֚ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהֹוָ֔ה כָּל־עֹֽזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּ וְסוּרַי֙ (כתיב יְסוּרַי֙) בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָֽזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם־חַיִּ֖ים אֶת־יְהֹוָֽה:
    מקוה ישראל.  ה' יושב עליו לפיכך כל עוזביך יבושו:
    וסורי בארץ יכתבו.  אותם שסרים מדברי שאינם שומעים שליחותי בקברות תחתיות ארץ יכתבו:
ידרְפָאֵ֚נִי יְהֹוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה:
    כי תהלתי אתה.  בך אני מתהלל ומתפאר לומר שאתה מושיעי:
    תהלתי.  וונטנצ"א בלעז: